השביתה באיזור המגלאניים נגמרה והעם ניצח.
 |
| המקומיים חוגגים ברחובות. השביתה הצליחה והמטיילים חופשיים ללכת. |
 |
| "פרדיננד, גם אתה נתקעת פה בגלל השביתה?" |
בתור האדם המערבי הראשון שהגיע מעבר ליבשת אמריקה, מגלן הוא זה שנתן לאוקיינוס השקט את שמו.
ומעבר לטריוויה, לענייננו,
 |
| המוצ'ילרו על גדות מיצרי מגלן (באמת סוף העולם שמאלה, ורק חמש דקות הליכה מהגסט-האוס) |
במיוחד באיזור שבו הבתים מחוממים בדלק במשך רוב השנה כי הקיץ שלהם קפוא יותר מהחורף הכי קשה שהיה בישראל אי פעם (עם רוחות שמפילות אותך לרצפה
וגשם כמעט כל יום).
אז העם שבת, הפגין והקים מחסומים בכל הכבישים שמובילים מעיר לעיר
(או לפארק מלא במטיילים רטובים שרוצים לצאת משם. נו, ככה יוצרים לחץ בינלאומי).
וזה עבד.
הצ'יליאנים ימשיכו לקבל דלק בזול ואני יכול להתחפף מהחור הזה ששהיתי בו שבועיים בדיוק.
"איך בעצם נתקעת שם שבועיים אם השביתה הייתה רק שישה ימים" אתם שואלים?
שאלה טובה. זה הלך ככה;
הגעתי לפונטה ארנאס, העיר הכי גדולה באיזור המגלאניים בצ'ילה, בעצתו של אנטוניו הספרדי, חברי הטוב מואלפאראיסו, שהפציר בי לעשות את השלמת הציוד לפני הטרק הבא באיזור הפטור ממכס בעיר שבסוף העולם.
אז תכננתי לעצור פה ללילה או שניים לפני שאמשיך לפארק "טורס דל-פיינה" המפורסם שנמצא כ-5 שעות נסיעה מכאן. בינתיים נרשמתי לשייט שלקח אותנו לאי של אריות-ים ואי נוסף של פינגווינים.
הפינגווינים היו חמוד-י-י-י-י-ם, ולמרות שנאלצנו ללכת במסלול מגודר בחבלים, הפינגווינים יכלו לעבור בקלות מתחת לחבלים ולחקור אותנו.
 |
| 150 אלף פינגווינוס היו על האי הזה... |
ניסיתי לגעת באחד מהם, אבל הנשיכות שלהם עם המקור היו קצת כואבות אז הסתפקתי בליטוף מהיר בזמן שהפינגווינים ניסו לאכול לי את הג'ינס.
 |
| שמישהו יקרא לבאטמן, היצור בטוקסידו נראה לי חשוד |
 |
| נראה חמוד, לפני שהמנייאק נשך אותי... |
כשחזרתי מאי הפינגווינים פגשתי שני אמריקאים בראש טוב שהתעקשו שאני אעשה את הטרק איתם,
ואחכה להם עוד יום להתארגנות.
 |
| אני והגרמני, תופסים שמש בפארק (כשהיינו בריאים) |
ביליתי את כל אותו הלילה בלהקיא את נשמתי ולרעוד מקור. אז אחרי לילה ללא שינה חשבתי לעצמי "אולי אני צריך רופא?" וחזרתי למרפאה.
הפעם, הגרמני החזיר טובה וליווה אותי.
מסתבר שהייתה לי הרעלת קיבה ממש חמורה, והיו לי 39 מעלות חום
(זה שרעדתי כמו גוסס היה אמור לרמוז לי שזה הכיוון),
אז אישפזו אותי ליומיים.
כן, ממש אישפזו אותי. אבל אחרי שהפסקתי להרגיש רע דווקא היה דיי מגניב שם.
הגרמני הביא לי את הדברים מהגסט-האוס ואמר שהסבתאל'ה שמנהלת את הגסט-האוס רוצה לבוא לבקר.
 |
| תראו איזה שירותים-מקלחת מגניבים היו לי שם...! :) |
ואני חייב לומר שהיה לי שם חדר כמו מלון חמישה כוכבים (קצת שידרוג לעומת האכסניות שהייתי בהן בטיול הזה), עם טלויזיה, מקלחת ושירותים משלי, ויותר גדולים מהחדרים שהתאכסנתי בהם עד עכשיו...
ליגה :)
טוב, נקווה רק שהביטוח יחזיר לי את כל הכסף כמו שהם אמורים, כי היומיים האלה, עם הבדיקות והטיפול עלו 5,000 דולר (אמריקאי)...!
(אם לא, בקרוב תראו אותי שוב בארץ :)
 |
| כשמשעמם ואין מה לעשות, אני כמובן עושה על האש. |
כשחזרתי לגסט-האוס, הסבתאל'ה החביבה הכינה לי תה והראתה לי ששמרה לי על הדברים.
הגרמני הרגיש שגם הוא חולה, אז הוא ואני החלטנו לנוח עוד יום והזמנו כרטיסים לאוטובוס ליום שאחרי.
 |
| יושבים משועממים בגסט-האוס. אין מה לעשות בעיר הזאת. |
משם אתם כבר מכירים את הסיפור. רק תרשו לי להוסיף שהארנק נפל לי מהכיס בגסט-האוס ובעלה של הסבתאל'ה (ראו ערך הסבאל'ה)
פשוט שאל איזה בחור אם זה שלו.
איזו שאלה, הבחור לקח את הארנק ונעלם מהעיר (עם הרבה כסף שכמובן
הוצאתי מהכספומט באותו יום).
אה, וכאילו לא סבלתי מספיק בחור הזה,
בלילה שאחרי כן מישהו גנב לי את נגן האמ.פי.3 מהתיק.
טוב ששמרתי גיבוי של המוזיקה על כרטיס זיכרון נוסף בדרכון.
 |
| הסבאל'ה הזה היה לפחות מגניב, הוא נתן לי "לנגן" על הסט תופים והגיטרה שלו |
כן, כן, זיכרונותיי מפונטה ארנאס...
לכאן מגיעים אחרי שמתים, אם הייתם אנשים רעים במהלך החיים... :)
 |
| שבועיים בפונטה ארנאס. מי אמר ששביתה זה כיף..? בתמונה - מחסום דרכים, מהסוג שמוודא שתשאר פה לנצח. |
מחר אני על האוטובוס, בדרך למקום חדש.
צפונה... צפונה מהחור הזה בסוף העולם...
