אז הנה המסלול:
13/12/10 - 14/12/10 - מתל אביב למדריד וממדריד לבואנוס איירס (מסע של 21 וחצי שעות, עובר בלי להרגיש).
19/12/10 - 20/12/10 - מבואנוס איירס למנדוסה.
14 שעות באוטובוס עם תינוק בוכה במושב שלפני. מצד שני,
לקחתי אוטובוס יוקרתי עם מושבים שהופכים למיטה וישנתי כמו תינוק.
(התינוק מאידך לא ישן הרבה, כך שהביטוי מטעה. טוב שהבאתי אטמי אוזניים).
26/12/10 - ממנדוסה (ארגנטינה) לואלפאראיסו (צ'ילה).
7 שעות באוטובוס הרבה פחות מרשים אבל עם נופים הרבה יותר מרשימים (חציתי את הרי האנדים
במושב הקדמי של הקומה העליונה באוטובוס).
05/01/11 - מואלפאראיסו (צ'ילה) לפונטה-ארנה (בדרום הרחוק של צ'ילה).
טיסה קצרצרה של 3 שעות עבור 3000 קילומטרים...
(ולחשוב ששקלתי בכלל לקחת שייט של 4 ימים בספינה. מה עבר לי בראש...?
איך אפשר להעדיף 4 ימי טילטול בספינה על מערבולת אויר של 2 דקות במטוס ?)
(שימו לב כמה אני קרוב לאנטארקטיקה עכשיו)
19/01/11 - מפונטה ארנאס לפוארטו נטלס וישר לפארק טורס דל פיינה.
סוף-סוף יצאתי מהחור הזה, פונטה ארנאס, אחרי השביתה המעצבנת הזאת.
25/01/11 - חזרה מפארק טורס דל פיינה לפוארטו נטלס. פשוט הלכתי ברחובות העיר וחיפשתי אכסניה.
השגתי חדר פרטי במחיר מצחיק, ואני לא יכול להסביר כמה כייף לחזור למקלחת עם מים חמים.
26/01/11 - מפוארטו נטלס לפונטה ארנאס. רק בשביל לקחת את כרטיס האשראי ששלחו לי במקום זה שנגנב,
ואת התיק שהשארתי בשמירת חפצים.
27/01/11 - מפונטה ארנאס (צ'ילה) לאושוואיה "סוף העולם"(ארגנטינה).
12 שעות באוטובוס לצד מוצ'ילר שהריח כל כך מסריח שחשבתי שאני לא אשרוד.
טוב שהבאתי סנדויצ'ים, בירות וחטיפים (בכל זאת יום שלם בלי אוכל).
31/01/11 - מאושוואיה לאל קלפאטה.
זוג החברים האמריקאי/ארגנטינאי באושוואיה סיפרו לי על נסיעת האוטובוס שלהם מאל קלפאטה
(עשרים ומשהו שעות על כביש לא סלול), אז החלטתי לקחת טיסה קצרצרה של שעה שלא עלתה
הרבה יותר, וחסכתי לעצמי יום בדרכים (כן, אני יודע, סתם מפונק).
15/02/11 - 16/02/11 - מאל בולסון לבואנוס איירס.
נסיעה של שעה חזרה לבארילוצ'ה ומשם לקחתי אוטובוס של 20 שעות
לבואנוס איירס, אבל אל תחשבו שזה היה כזה נורא.
היו לנו מסכי טלויזיה שטוחים אישיים והקרינו אבעה סרטים
("Grown-ups", "Little Fokers", "Clash of the titans", "Inception")
והמושב מתקפל אחורה כמעט למצב של שכיבה ככה שאפשר לישון
לא רע בלילה (למרות שה"מיטה" קצת קצרה אז צריך לקפל רגליים)
ורוב הנסיעה עוברת בלי להרגיש.
19/02/11 - מבואנוס איירס לגוואלאגוואיצ'ו.
גוואלאגוואיצ'ו זה אולי המקום שאני הכי שמח להיות בו, פשוט בגלל שרק קומץ זעיר של מטיילים
שאינם ארגנטינאים יודעים שיש פה את הקרנבל הכי מטורף מחוץ לברזיל
(עשו חיפוש באינטרנט לתמונות לפי gualeguaychu carnaval ותראו).
פגשתי פה רק שני מטיילים מערביים, והם שניהם פה כי אני סיפרתי להם על המקום הזה
(אחד מהם פגשתי באל קלפטה ואת השני בבארילוצ'ה, ועכשיו שלושתנו פה לחגוג בקרנבל).
20/02/11 - מגוואלאגוואיצ'ו חזרה לבואנוס איירס.
הקרנבל בגוואלאגוואיצ'ו היה מטור-ר-ר-ר-ר-ף!
היו שם כמה עשרות אלפי ארגנטינאים, ורק שלושה מטיילים זרים
(אני ושני החברים שבאו איתי). הכי אותנטי שיש...
אני לא יכול לחכות כבר לסיבוב שני של קרנבל בברזיל עוד שבועיים,
בטוח יהיה אפילו יותר ענק ומטורף.
26/02/11 - 27/02/11 - מבואנוס איירס למפלי האיגוואסו (עדיין בצד הארגנטינאי, אבל ממש על הגבול עם ברזיל).
רק 16 שעות באוטובוס סופר קאמה מפנק, עם סרט ממש גרוע של אשטון קוצ'ר
וסרט חדש יחסית של רוברט ד'נירו (Everybody´s fine) שהיה מרגש ולא רע.
ביציאה מהאוטובוס קיבלתי ברכת פנים של חום מטורף עם לחות של מיליון אחוז
בצירוף משונה עם מבול שמתחיל בפתאומיות, נגמר עוד יותר בפתאומיות ומשאיר אותך רטוב
מגשם ומזיעה.
28/02/11 - מפוארטו איגוואסו, ארגנטינה, לפוז דו איגוואסו, ברזיל.
או בעברית; מהצד הארגנטינאי של מפלי האיגוואסו לצד הברזיליאי של המפלים.
הנוף מהצד השני של המפלים שונה, אז בהחלט מומלץ לבקר בשני הצדדים.
אבל, נו באמת, עד שלמדתי כמה מילים בספרדית, עכשיו אף אחד כאן לא מבין למה אני
אומר להם "גרסייאס" (תודה בספרדית, לעומת "אובריגדו" בפורטוגזית).
עכשיו צריך ללמוד מחדש איך לשאול איפה השירותים ולקרוא את התפריט במסעדות...
כל כך הרבה פעמים קיבלתי הפתעות כי לא ידעתי מה אני מזמין בספרדית...
01/03/11 - מפוז דו איגוואסו (ברזיל) לעצירת קונקשן בקוריצ'יבה, ומשם לריו דה ז'נרו.
איפה זה קוריצ'יבה?? נראה לי שאפילו הברזילאים לא יודעים איפה זה קוריצ'יבה.
(הם יגידו "נשמע כמו מקום בסין...")
אבל אחרי נחיתה בריו דה ז'נרו הגדולה והמפחידה, עיר הולדתו של אבי,
ואחרי נסיעת אוטובוס שבה הצליחו להפחיד אותי עוד יותר מהסכנה שבהליכה
ברחובות העיר עם כל התיקים עליי, הגעתי לקופאקבאנה.
כבר לא עניינו אותי הסכנות האורבות ברחוב כשקיבלתי את המפתחות
לדירה של חבר של אבא שלי.
דירה פרטית בריו...!!! מה עוד יכולתי לבקש...
08/04/11 - מריו דה ז'נרו לאיליה גראנג'י.
יש לאי הזה שם של רוסי מגניב (או לפחות רוסי שאוהב מוזיקת גראנג'),
אבל תכל'ס זה אי ממש-ממש גדול שאין עליו שום דבר חוץ מכמה הוסטלים,
מסעדות, ערסלים וכמעט 40 חופים דלילי אוכלוסיה.
פשוט לעשות בטן-גב ולשכוח שהעולם קיים...
(אגב, קבלו התנצלות על העיכוב בעדכונים בבלוג.
הייתי.. אה... עסוק...)
13/04/11 - מאיליה גראנג'י לפאראצ'י.
טוב אז אחרי שביליתי עם הרוסי באי (באמת היה שם רוסי, תראו בפוסט)
עברתי לעיירה ההיסטורית ולשימור בסוף מדינת ריו דה ז'נרו,
ששמה הפך לשם נרדף לקאשאסה בזכות בתי הזיקוק שהוקמו בה בסוף המאה ה-19, פאראצ'י.
15/04/11 - מפאראצ'י לריו דה ז'נרו.
בחזרה למשפחה, לחדר שלי בבית של הדודה ז'ני.
אני מחפש איזון בין הנוחות שבשגרה בבית של המשפחה לבין הבילויים, המסיבות
והבחורות שיש רק כשמטיילים ממקום למקום. עוד לא מצאתי את הנקודה שאני מחפש בין שני העולמות.
15/04/11 - מריו דה ז'נרו לבוזיוס.
לכבוד חג הפסחא (מתקיים אצל הנוצרים במקביל לחג שלנו) ביטלתי את כרטיס הטיסה שלי למינאס
ז'ראייס ההיסטורית ושמתי פעמיי לעבר עיירת הנופש בוזיוס, במרחק פעוט של 180 ק"מ
שאמור לקחת פחות משלוש שעות באוטובוס, ושלמרות זאת הצלחתי לבזבז עליו יום שלם באוטובוסים
(כשמציאים לכם כרטיס אוטובוס חלופי למקום "ממש קרוב" שממנו אפשר לכאורה להגיע
למחוז חפציכם, אל תיקחו את האופציה...).
19/04/11 - מבוזיוס לריו דה ז'נרו.
חזרה לבית של הדודה ז'ני.
מרגיש ממש כמו לחזור הביתה במידה מסוימת.
01/05/11 - מריו דה ז'נרו לסאלוודור.
אחרי חודשיים בדיוק במדינת ריו דה ז'נרו, אני עובר למדינת באהייה.
ממש אפשר להרגיש מיד שמדובר בשני חלקים שונים של ברזיל.
כ-ו-ל-ם פה שחורי עור, מסוכן פה ברחובות הרבה יותר מאשר בריו,
ויש להם מלא אוכל מיוחד שלא קיים בשום מקום אחר בברזיל.
מגניב... עולם אחר...
07/05/11 - מסאלוודור למורו ג'י סאו פאולו.
מורו הוא אי ממש צמוד ליבשת דרום אמריקה רק כמה שעות מדרום לסאלוודור.
אמורים להיות פה החופים הכי שווים, אבל אני אצטרך לחכות שיפסיק לרדת פה גשם
כל הזמן.
11/05/11 - ממורו ג'י סאו פאולו בחזרה לסאלוודור.
באתי לאי לבד וחזרתי ממנו עם אהבה מתוקה.
חבל שבאהבה כמו באהבה, מקבלים מדובשו ומעוקצו
וכמילות השיר "מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם".
13/05/11 - מסאלוודור לרסיפי.
טיסה קצרה, כאב לב ארוך.
14/05/11 - מרסיפי לפורטו ג'י גאלינייאס.
לא מצאתי שום דבר שחשקה בו נפשי ברסיפי אז אמשיך לנסות בתנועה למצוא
את הדרך לאושר.
17/05/11 - מפורטו ג'י גאלינייאס בחזרה לרסיפי.
וואו, כשהם אומרים "Low Season" הם ממש מתכוונים לזה.
מה נסגר? פורטו ג'י גאלינייאס הייתה אמורה להיות עיירה תיירותית שוקקת,
והכל שם היה חצי סגור.
לא נורא, לפחות שחינו שם בבריכות דגים טבעיות.
03/06/11 - מרסיפי לז'וואו פסואה.
אחרי חוויות יחודיות בבתי פולחן אפריקאי ובילויים עם המקומיים (והמקומיות)
נפרדתי מהעיר שהתפרסמה בתור המקום שבו מגדלים קני סוכר,
למרות שלמצוא בה קאלדו ג'י קאנה (מיץ קני סוכר - המשקה האהוב עליי ביותר בברזיל) היה קשה.
ז'וואו פסואה היא העיר הכי מזרחית בדרום אמריקה, ולכן אחרי שבינואר הייתי בעיר הכי דרומית ביבשת
אני משלים שתיים מתוך ארבע.
מעבר לכך, זו גם העיר השניה בעולם שבה הכי הרבה שטחים ירוקים (אחרי פריז).
קיבלתי הזמנה כל כך נחמדה לבוא לז'וואו פסואה ולקבל סיור בעיר ממריאנה (זוכרים את הבחורה
מבואנוס איירס עליה כתבתי ב-"שני ברבורים באגם"?) שלא יכולתי לסרב.
10/06/11 - מז'וואו פסואה לחוף פיפה (שכונה של טימבאו דו סול).
אני ממש שמח שעצרתי בז'וואו פסואה, היו לי שם כמה חוויות בלתי נשכחות,
מהנסיעה המטורפת עם המשפחה של מרסלו (כשלוחצים במפה על הקו מופיע טקסט עם קצת הרחבה),
סיור מושקע בעיר עם מריאנה והחבר שלה וכמה ימים מצחיקים עם המיניירוס (ממדינת מינאס-ז'ראייס)
מרכוס וטוליו.
נסעתי עם המיניירוס לחוף התיירותי, פיפה, לא רחוק מהעיר נאטאל בצפון-צפון-מזרח ברזיל,
לתפוס קצת שמש ואולי יותר מזה.
*עדכונים חסרים*
גוגל עשו שינוי באתר של יצירת המפות ואני לא מצליח לעשות שינויים במפה
כמו להוסיף קוים או לשנות את האייקון שמראה איפה אני.
שיניתי את המיקום שהמפה ממרוכזת סביבו למיקום שבו אני נמצא כרגע, 04.06.11,
פארק לנסיוס מאראניינסס, כדי שתוכלו למצוא את המיקום בקלות.
מקווה שאוכל להמשיך לעדכן את המפה אחרי שאחזור מהפארק, בעוד כשלושה ימים.
חיבוקים לכולם מצפון ברזיל.
יניב
(נקודות ההתחלה והסוף של הקוים שציירתי במפה מדויקים עד כדי כמה עשרות מטרים. נסו את זה, עשו זום).
הקוים והאייקונים במפה אינם מעודכנים.
Exibir mapa ampliadoוזהו בינתיים...
חזרו והתעדכנו במסע שלי בצד השני של העולם (פלוס-מינוס כמה אלפי קילומטרים),
עד החזרה שלי מברזיל בעוד *חצי שנה.
*יניב אל-מוצ'ילרו שומר לעצמו את הזכות לשנות את תאריך ו/או מיקום החזרה לארץ. :)
13/12/10 - 14/12/10 - מתל אביב למדריד וממדריד לבואנוס איירס (מסע של 21 וחצי שעות, עובר בלי להרגיש).
19/12/10 - 20/12/10 - מבואנוס איירס למנדוסה.
14 שעות באוטובוס עם תינוק בוכה במושב שלפני. מצד שני,
לקחתי אוטובוס יוקרתי עם מושבים שהופכים למיטה וישנתי כמו תינוק.
(התינוק מאידך לא ישן הרבה, כך שהביטוי מטעה. טוב שהבאתי אטמי אוזניים).
26/12/10 - ממנדוסה (ארגנטינה) לואלפאראיסו (צ'ילה).
7 שעות באוטובוס הרבה פחות מרשים אבל עם נופים הרבה יותר מרשימים (חציתי את הרי האנדים
במושב הקדמי של הקומה העליונה באוטובוס).
05/01/11 - מואלפאראיסו (צ'ילה) לפונטה-ארנה (בדרום הרחוק של צ'ילה).
טיסה קצרצרה של 3 שעות עבור 3000 קילומטרים...
(ולחשוב ששקלתי בכלל לקחת שייט של 4 ימים בספינה. מה עבר לי בראש...?
איך אפשר להעדיף 4 ימי טילטול בספינה על מערבולת אויר של 2 דקות במטוס ?)
(שימו לב כמה אני קרוב לאנטארקטיקה עכשיו)
19/01/11 - מפונטה ארנאס לפוארטו נטלס וישר לפארק טורס דל פיינה.
סוף-סוף יצאתי מהחור הזה, פונטה ארנאס, אחרי השביתה המעצבנת הזאת.
25/01/11 - חזרה מפארק טורס דל פיינה לפוארטו נטלס. פשוט הלכתי ברחובות העיר וחיפשתי אכסניה.
השגתי חדר פרטי במחיר מצחיק, ואני לא יכול להסביר כמה כייף לחזור למקלחת עם מים חמים.
26/01/11 - מפוארטו נטלס לפונטה ארנאס. רק בשביל לקחת את כרטיס האשראי ששלחו לי במקום זה שנגנב,
ואת התיק שהשארתי בשמירת חפצים.
27/01/11 - מפונטה ארנאס (צ'ילה) לאושוואיה "סוף העולם"(ארגנטינה).
12 שעות באוטובוס לצד מוצ'ילר שהריח כל כך מסריח שחשבתי שאני לא אשרוד.
טוב שהבאתי סנדויצ'ים, בירות וחטיפים (בכל זאת יום שלם בלי אוכל).
31/01/11 - מאושוואיה לאל קלפאטה.
זוג החברים האמריקאי/ארגנטינאי באושוואיה סיפרו לי על נסיעת האוטובוס שלהם מאל קלפאטה
(עשרים ומשהו שעות על כביש לא סלול), אז החלטתי לקחת טיסה קצרצרה של שעה שלא עלתה
הרבה יותר, וחסכתי לעצמי יום בדרכים (כן, אני יודע, סתם מפונק).
03/02/11 - מאל קלפאטה לאל צ'אלטן.
בישוב הפצפון הזה אין אפילו 50 בתים.
פשוט בנו כמה אכסניות, מסעדות בודדות ושתי מכולות בכניסה לפארק הקרחונים (למרגלות הר פיץ-רוי).
אבל יפה פה... :)
06/02/11 - מאל צ'אלטן לאל קלפטה.
כדי להתקרב שוב לנמל התעופה.
07/02/11 - מאל קלפטה לסאן קארלוס דה בארילוצ'ה.
מיציתי את הקור והקרחונים בדרום, אז עליתי צפונה לחבל ארץ האגמים, איזור הנופש של הארגנטינאים.
11/02/11 - מבארילוצ'ה לאל בולסון.
בבארילוצ'ה פגשתי שני ארגנטינאים שמטיילים בארצם עם אוטו והם ממש בראש שלי
(עכשיו שהרגליים כואבות מהטרקים אני רק רוצה לנסוע באוטו, לראות נופים ולאכול במסעדות,
וזה בדיוק הטיול שהם עושים). הם הציעו לי לבוא איתם לעיירה אל בולסון אז הצטרפתי.
העיירה קיבלה מוניטין של עיירה הִיפית, אבל שום דבר פה לא נראה לי היפי במיוחד.
מה שכן, יש כאן בירות מיוחדות ואגמים יפים תחת הרים מושלגים. (וחם מספיק כדי לשחות באגם).
06/02/11 - מאל צ'אלטן לאל קלפטה.
כדי להתקרב שוב לנמל התעופה.
07/02/11 - מאל קלפטה לסאן קארלוס דה בארילוצ'ה.
מיציתי את הקור והקרחונים בדרום, אז עליתי צפונה לחבל ארץ האגמים, איזור הנופש של הארגנטינאים.
11/02/11 - מבארילוצ'ה לאל בולסון.
בבארילוצ'ה פגשתי שני ארגנטינאים שמטיילים בארצם עם אוטו והם ממש בראש שלי
(עכשיו שהרגליים כואבות מהטרקים אני רק רוצה לנסוע באוטו, לראות נופים ולאכול במסעדות,
וזה בדיוק הטיול שהם עושים). הם הציעו לי לבוא איתם לעיירה אל בולסון אז הצטרפתי.
העיירה קיבלה מוניטין של עיירה הִיפית, אבל שום דבר פה לא נראה לי היפי במיוחד.
מה שכן, יש כאן בירות מיוחדות ואגמים יפים תחת הרים מושלגים. (וחם מספיק כדי לשחות באגם).
15/02/11 - 16/02/11 - מאל בולסון לבואנוס איירס.
נסיעה של שעה חזרה לבארילוצ'ה ומשם לקחתי אוטובוס של 20 שעות
לבואנוס איירס, אבל אל תחשבו שזה היה כזה נורא.
היו לנו מסכי טלויזיה שטוחים אישיים והקרינו אבעה סרטים
("Grown-ups", "Little Fokers", "Clash of the titans", "Inception")
והמושב מתקפל אחורה כמעט למצב של שכיבה ככה שאפשר לישון
לא רע בלילה (למרות שה"מיטה" קצת קצרה אז צריך לקפל רגליים)
ורוב הנסיעה עוברת בלי להרגיש.
19/02/11 - מבואנוס איירס לגוואלאגוואיצ'ו.
גוואלאגוואיצ'ו זה אולי המקום שאני הכי שמח להיות בו, פשוט בגלל שרק קומץ זעיר של מטיילים
שאינם ארגנטינאים יודעים שיש פה את הקרנבל הכי מטורף מחוץ לברזיל
(עשו חיפוש באינטרנט לתמונות לפי gualeguaychu carnaval ותראו).
פגשתי פה רק שני מטיילים מערביים, והם שניהם פה כי אני סיפרתי להם על המקום הזה
(אחד מהם פגשתי באל קלפטה ואת השני בבארילוצ'ה, ועכשיו שלושתנו פה לחגוג בקרנבל).
20/02/11 - מגוואלאגוואיצ'ו חזרה לבואנוס איירס.
הקרנבל בגוואלאגוואיצ'ו היה מטור-ר-ר-ר-ר-ף!
היו שם כמה עשרות אלפי ארגנטינאים, ורק שלושה מטיילים זרים
(אני ושני החברים שבאו איתי). הכי אותנטי שיש...
אני לא יכול לחכות כבר לסיבוב שני של קרנבל בברזיל עוד שבועיים,
בטוח יהיה אפילו יותר ענק ומטורף.
26/02/11 - 27/02/11 - מבואנוס איירס למפלי האיגוואסו (עדיין בצד הארגנטינאי, אבל ממש על הגבול עם ברזיל).
רק 16 שעות באוטובוס סופר קאמה מפנק, עם סרט ממש גרוע של אשטון קוצ'ר
וסרט חדש יחסית של רוברט ד'נירו (Everybody´s fine) שהיה מרגש ולא רע.
ביציאה מהאוטובוס קיבלתי ברכת פנים של חום מטורף עם לחות של מיליון אחוז
בצירוף משונה עם מבול שמתחיל בפתאומיות, נגמר עוד יותר בפתאומיות ומשאיר אותך רטוב
מגשם ומזיעה.
28/02/11 - מפוארטו איגוואסו, ארגנטינה, לפוז דו איגוואסו, ברזיל.
או בעברית; מהצד הארגנטינאי של מפלי האיגוואסו לצד הברזיליאי של המפלים.
הנוף מהצד השני של המפלים שונה, אז בהחלט מומלץ לבקר בשני הצדדים.
אבל, נו באמת, עד שלמדתי כמה מילים בספרדית, עכשיו אף אחד כאן לא מבין למה אני
אומר להם "גרסייאס" (תודה בספרדית, לעומת "אובריגדו" בפורטוגזית).
עכשיו צריך ללמוד מחדש איך לשאול איפה השירותים ולקרוא את התפריט במסעדות...
כל כך הרבה פעמים קיבלתי הפתעות כי לא ידעתי מה אני מזמין בספרדית...
01/03/11 - מפוז דו איגוואסו (ברזיל) לעצירת קונקשן בקוריצ'יבה, ומשם לריו דה ז'נרו.
איפה זה קוריצ'יבה?? נראה לי שאפילו הברזילאים לא יודעים איפה זה קוריצ'יבה.
(הם יגידו "נשמע כמו מקום בסין...")
אבל אחרי נחיתה בריו דה ז'נרו הגדולה והמפחידה, עיר הולדתו של אבי,
ואחרי נסיעת אוטובוס שבה הצליחו להפחיד אותי עוד יותר מהסכנה שבהליכה
ברחובות העיר עם כל התיקים עליי, הגעתי לקופאקבאנה.
כבר לא עניינו אותי הסכנות האורבות ברחוב כשקיבלתי את המפתחות
לדירה של חבר של אבא שלי.
דירה פרטית בריו...!!! מה עוד יכולתי לבקש...
08/04/11 - מריו דה ז'נרו לאיליה גראנג'י.
יש לאי הזה שם של רוסי מגניב (או לפחות רוסי שאוהב מוזיקת גראנג'),
אבל תכל'ס זה אי ממש-ממש גדול שאין עליו שום דבר חוץ מכמה הוסטלים,
מסעדות, ערסלים וכמעט 40 חופים דלילי אוכלוסיה.
פשוט לעשות בטן-גב ולשכוח שהעולם קיים...
(אגב, קבלו התנצלות על העיכוב בעדכונים בבלוג.
הייתי.. אה... עסוק...)
13/04/11 - מאיליה גראנג'י לפאראצ'י.
טוב אז אחרי שביליתי עם הרוסי באי (באמת היה שם רוסי, תראו בפוסט)
עברתי לעיירה ההיסטורית ולשימור בסוף מדינת ריו דה ז'נרו,
ששמה הפך לשם נרדף לקאשאסה בזכות בתי הזיקוק שהוקמו בה בסוף המאה ה-19, פאראצ'י.
15/04/11 - מפאראצ'י לריו דה ז'נרו.
בחזרה למשפחה, לחדר שלי בבית של הדודה ז'ני.
אני מחפש איזון בין הנוחות שבשגרה בבית של המשפחה לבין הבילויים, המסיבות
והבחורות שיש רק כשמטיילים ממקום למקום. עוד לא מצאתי את הנקודה שאני מחפש בין שני העולמות.
15/04/11 - מריו דה ז'נרו לבוזיוס.
לכבוד חג הפסחא (מתקיים אצל הנוצרים במקביל לחג שלנו) ביטלתי את כרטיס הטיסה שלי למינאס
ז'ראייס ההיסטורית ושמתי פעמיי לעבר עיירת הנופש בוזיוס, במרחק פעוט של 180 ק"מ
שאמור לקחת פחות משלוש שעות באוטובוס, ושלמרות זאת הצלחתי לבזבז עליו יום שלם באוטובוסים
(כשמציאים לכם כרטיס אוטובוס חלופי למקום "ממש קרוב" שממנו אפשר לכאורה להגיע
למחוז חפציכם, אל תיקחו את האופציה...).
19/04/11 - מבוזיוס לריו דה ז'נרו.
חזרה לבית של הדודה ז'ני.
מרגיש ממש כמו לחזור הביתה במידה מסוימת.
01/05/11 - מריו דה ז'נרו לסאלוודור.
אחרי חודשיים בדיוק במדינת ריו דה ז'נרו, אני עובר למדינת באהייה.
ממש אפשר להרגיש מיד שמדובר בשני חלקים שונים של ברזיל.
כ-ו-ל-ם פה שחורי עור, מסוכן פה ברחובות הרבה יותר מאשר בריו,
ויש להם מלא אוכל מיוחד שלא קיים בשום מקום אחר בברזיל.
מגניב... עולם אחר...
07/05/11 - מסאלוודור למורו ג'י סאו פאולו.
מורו הוא אי ממש צמוד ליבשת דרום אמריקה רק כמה שעות מדרום לסאלוודור.
אמורים להיות פה החופים הכי שווים, אבל אני אצטרך לחכות שיפסיק לרדת פה גשם
כל הזמן.
11/05/11 - ממורו ג'י סאו פאולו בחזרה לסאלוודור.
באתי לאי לבד וחזרתי ממנו עם אהבה מתוקה.
חבל שבאהבה כמו באהבה, מקבלים מדובשו ומעוקצו
וכמילות השיר "מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם".
13/05/11 - מסאלוודור לרסיפי.
טיסה קצרה, כאב לב ארוך.
14/05/11 - מרסיפי לפורטו ג'י גאלינייאס.
לא מצאתי שום דבר שחשקה בו נפשי ברסיפי אז אמשיך לנסות בתנועה למצוא
את הדרך לאושר.
17/05/11 - מפורטו ג'י גאלינייאס בחזרה לרסיפי.
וואו, כשהם אומרים "Low Season" הם ממש מתכוונים לזה.
מה נסגר? פורטו ג'י גאלינייאס הייתה אמורה להיות עיירה תיירותית שוקקת,
והכל שם היה חצי סגור.
לא נורא, לפחות שחינו שם בבריכות דגים טבעיות.
03/06/11 - מרסיפי לז'וואו פסואה.
אחרי חוויות יחודיות בבתי פולחן אפריקאי ובילויים עם המקומיים (והמקומיות)
נפרדתי מהעיר שהתפרסמה בתור המקום שבו מגדלים קני סוכר,
למרות שלמצוא בה קאלדו ג'י קאנה (מיץ קני סוכר - המשקה האהוב עליי ביותר בברזיל) היה קשה.
ז'וואו פסואה היא העיר הכי מזרחית בדרום אמריקה, ולכן אחרי שבינואר הייתי בעיר הכי דרומית ביבשת
אני משלים שתיים מתוך ארבע.
מעבר לכך, זו גם העיר השניה בעולם שבה הכי הרבה שטחים ירוקים (אחרי פריז).
קיבלתי הזמנה כל כך נחמדה לבוא לז'וואו פסואה ולקבל סיור בעיר ממריאנה (זוכרים את הבחורה
מבואנוס איירס עליה כתבתי ב-"שני ברבורים באגם"?) שלא יכולתי לסרב.
10/06/11 - מז'וואו פסואה לחוף פיפה (שכונה של טימבאו דו סול).
אני ממש שמח שעצרתי בז'וואו פסואה, היו לי שם כמה חוויות בלתי נשכחות,
מהנסיעה המטורפת עם המשפחה של מרסלו (כשלוחצים במפה על הקו מופיע טקסט עם קצת הרחבה),
סיור מושקע בעיר עם מריאנה והחבר שלה וכמה ימים מצחיקים עם המיניירוס (ממדינת מינאס-ז'ראייס)
מרכוס וטוליו.
נסעתי עם המיניירוס לחוף התיירותי, פיפה, לא רחוק מהעיר נאטאל בצפון-צפון-מזרח ברזיל,
לתפוס קצת שמש ואולי יותר מזה.
*עדכונים חסרים*
_________________________________________________________
קבלו את התנצלותי,גוגל עשו שינוי באתר של יצירת המפות ואני לא מצליח לעשות שינויים במפה
כמו להוסיף קוים או לשנות את האייקון שמראה איפה אני.
שיניתי את המיקום שהמפה ממרוכזת סביבו למיקום שבו אני נמצא כרגע, 04.06.11,
פארק לנסיוס מאראניינסס, כדי שתוכלו למצוא את המיקום בקלות.
מקווה שאוכל להמשיך לעדכן את המפה אחרי שאחזור מהפארק, בעוד כשלושה ימים.
חיבוקים לכולם מצפון ברזיל.
יניב
_________________________________________________________
הקוים והאייקונים במפה אינם מעודכנים.
Exibir mapa ampliadoוזהו בינתיים...
חזרו והתעדכנו במסע שלי בצד השני של העולם (פלוס-מינוס כמה אלפי קילומטרים),
עד החזרה שלי מברזיל בעוד *חצי שנה.
*יניב אל-מוצ'ילרו שומר לעצמו את הזכות לשנות את תאריך ו/או מיקום החזרה לארץ. :)
