...!Señoras y señores, Tenemos un Bingo (גבירותיי ורבותיי, יש לנו בינגו!)

עזבתי את בואנוס איירס האירופית בדרכי מערבה, מבעד ל"גל העולה" וה"גל היורד" של מטיילים בדרום אמריקה
(אני הגל החוצה, או כמו שמישהי פה אמרה לי שאני "הגל המבולבל"), למנדוסה (Mendoza).

החלטתי לפנק את עצמי בנסיעת האוטובוס הקצרה של 14 השעות מבואנוס למנדוסה, באוטובוס מסוג קאמה-סוויט (Cama Suite) שבו מושבים שהופכים למיטה ומלצר שמגיש ארוחת ערב, ארוחת בוקר, שמפניה ויין
(וכל זה בתוספת של כ-30 שקל לכרטיס. אני מת על המחירים פה..).

לצערי אדוארד מרפי רודף אותנו גם לאחר מותו, וכמו הקלישאה על תינוק בוכה בטיסה ארוכה, גם בנסיעת האוטובוס הארוכה שלי היה תינוק שלא הפסיק לבכות, ממש במושב שלפניי.
מזל שהבאתי אטמי אוזניים איכותיים שבזכותם ישנתי כמו תינוק רוב הנסיעה (התינוק מאידך לא כ"כ ישן, כך שהביטוי הזה מטעה...).

הבחור הארגנטינאי שישב לידי מטפל באנשים בעזרת אנרגיות ודפי נייר קטנים שכתובות עליהם מילים, נחשו באיזו שפה... כן-כן, עברית.
העולם הזה לא מפסיק להפתיע אותי.
הוא ביקש ממני להגיד לו אם התרגום שיש לו למילים בעברית נכון,
ובואו רק נגיד שהיה כתוב לו ש"לילה" זה Campo electromagnetico (שדה אלקטרומגנטי).
נו, שיהיה.. אולי להאמין בזה עוזר למישהו...


ניסיתי לתרגל את המספרים בספרדית, אז שאלתי את הארגנטינאי שלידי איך אומרים "שלוש-עשרה". הוא ענה "טרֶסֶה" ופתאום, בצורה מפתיעה הודיע המלצר של הנסיעה שכולנו הולכים עכשיו לשחק "בינגו".
הוא חילק דפים עם מספרים והחל לשלוף מתוך שק כדורים שעליהם המספרים. המספר הראשון שעלה בגורל היה "טרֶסֶה".

המלצר המשיך לשלוף מספרים ואני מתלהב מזה שרציתי לתרגל את המספרים בספרדית וקיבלתי את זה בגדול.
המלצר מקריא "סטנטה-אי-סינקו" (שבעים וחמש), אני מצביע על שישים ושבע ושואל את זה שלידי "זה זה?"
ומקבל מבט שאומר "כמה מפגר אתה שאפילו לספור אתה לא יודע?".

למרות הבעות הפנים הביקורתיות ועם קצת עזרה, אני מבין פתאום שמבין כל דוברי הספרדית באוטובוס, דווקא המוצ'ילרו, עבדכם הנאמן, ניצח במשחק. אמרתי בטון מבולבל ללא שפה "בינגו!", מתלהב מזה שזו המילה היחידה שהבנתי במשחק, ולאחר שהמלצר בדק שבאמת סימנתי נכון, קיבלתי פרס-

הבחור שלידי אמר שזה שארדונה של יקב מאד נחשב ויוקרתי, וגם במנדוסה המקומיים אמרו לי את אותו הדבר. צחוקים. מגניב.

הגעתי למנדוסה, עיר בינונית בגודלה השוכנת למרגלות רכס הרי האנדים, במרכז חבל ארץ המפורסם בשל יקביו,
בסמוך לגבול עם צ'ילה. (נו, תפתחו את המפה בעמוד "מסלול ומפה" ותראו איפה אני בכל שלב במסע. יש קישור קבוע לעמוד עם המפה גם מתחת לכותרת הבלוג).

אחת האטרקציות הבסיסיות בעיר היא סיור יקבים עם טעימת יינות.
אז הצטרפתי לסיור יקבים ברכיבה על אופניים, וטעמתי יינות מזן הענבים המקומי Malbek.

למלבק, יין אדום בעל גוון אדום כהה, טעם מעניין שאפשר להשוות אולי למרלו, אבל הטעם של המלבק שונה ומעניין.

שותים יין "רוזה" לסיום
(לא משהו בהשוואה למלבק).

הייתי אומר שהמלבק, כמו גם כל היינות הלבנים שטעמתי פה, הוא יותר עדין ומתאים מאד כליווי לארוחה בשרית דרום אמריקאית (כמובן שאני אומר את זה מנסיון, אחרי הרבה ה-ר-ב-ה בשררר...).

משתמשים בידע שצברנו מהסיור
באחת מהמסעדות בעיר.

ראפטינג בנהר מנדוסה, כיף לאללה...

ספורט אתגרי ואני, זה כמו פיצה ואבוקדו.

כל קשר ביננו הינו מקרי בהחלט. אבל במנדוסה המקריות השיגה אותי, ובספונטניות האופיינית לי החלטתי לנסות ראפטינג בנהר הסמוך למנדוסה ואשר קרוי על שמה, עם כמה ישראלים שכמוני רצו חוויה מתקנת אחרי שניסו ראפטינג בירדן ולא נרטבו.

נרטבנו... :)
(המוצ'ילרו זה הבחור הנאה בצד שקרוב למצלמה ומקדימה, לא מפנה את פניו בגלל המים אלא בודק מה השעה בנונשלאנטיות)

למי שלא יודע, השם White Water Rafting לא אומר שהמים הם בצבע לבן (כמו שאפשר לראות בתמונות,

היה להם טעם של בוץ) אלא שהמים גועשים ויש בהם אשדים, או בז'רגון של ענף הספורט Rapids.

לא רק ששרדתי ונהניתי, גם לא נפלתי למים, בניגוד לשני ישראלים שהיו איתי שנאלצו להזמין את המדריך לבירה

על חשבונם בהתאם למנהג בראפטינג.

שימו לב לגלגלת למעלה ולקרשים
שבוערים כל הזמן בצד (והופכים לפחמים)

טוב, הפוסט הזה מתחיל להיות ארוך מדי (ככה זה כשנהנים),
אז אני רק אספר שהעברתי את הימים שסביב חג המולד בהרבה על האש דרום אמריקאי.
אני בכוונה אומר "על האש דרום אמריקאי" כי המנגל הדרום אמריקאי (פאריז'ה - Parrilla) לא רואה ממטר את הנפנף הישראלי.

בפאריז'ה מדליקים קרשים מעץ מיוחד בצד המנגל, ומעבירים את החתיכות שהפכו לפחם אל מתחת לרשת, והרשת תלויה על שרשראות מתכת שמאפשרות להגביה ולהנמיך אותה עם גלגלת כשהאש חמה מדי או לא מספיק חמה. התרשמתם? הדרום אמריקאים שמו אותנו במקום, הא?

ארוחת חג המולד בהוסטל.

אני והסו-שפית שלי, אנה-רוסה,
מכינים פסטה לארוחת החג
(מזהים את הבקבוק מהבינגו?)

עשינו ארוחה חגיגית לחג המולד עם בזילאיות חמודות שפגשתי, וכמובן, אירופאים, אמריקאים וכמה ישראלים.
היו המון זיקוקים בשמיים, פסטה אלפרדו שאני הכנתי, הרבה בקבוקי יין מלבק וכמובן בשררר.

אני ממש הולך להתגעגע לעיר הזאת, משהו בה באמת נותן לך הרגשה שאתה בבית.
משהו אותנטי...
יש מצב שאני חוזר לכאן אחרי צ'ילה.


ולסיום כמובן, תמונות מהמסיבות במנדוסה (שוב Pub-crawl כמו בבואנוס, מנדוסה היא אמנם עיר קטנה אבל מגניבה):

Dois cisnes no lago (שני ברבורים באגם)

הכותרת הפעם היא בפורטוגזית כשפתם של בני שיחתי.

ישבתי באכסניה בבואנוס איירס וניהלתי שיחה ארוכה עם בחורה ברזילאית שלא ידעה אף מילה באנגלית,
ואני כמובן לא יודע אף מילה בפורטוגזית (השפה בברזיל).

אז איך אפשר לנהל שיחה ארוכה בלי שפה משותפת?

בעולם המקוון של ימינו, כל המידע נמצא במרחק לחיצת מקש, ועבדנו הנאמן גוגל מספק שירותי תרגום מיידי מכל שפה לכל שפה.

דיברתי עם מריאנה, ברזילאית חמודה מ-פאראיבה שבאה לטיול קצר אחרי שסיימה לימודי תקשורת  (או לפחות זה מה ש-Google Translate
מספר עליה :) ). היא שאלה בן כמה אני וכששאלתי בת כמה היא,
היא ענתה לי "שני ברבורים באגם" (תחשבו על זה שניה, זה נחמד).
אתם חייבים להודות שזה לא רק עתידני וחדשני, זה גם מגניב ת'שועלים (מריאנה- נסי לתרגם את זה :). הנה הוידאו שביקשת-

חסרון אחד הוא כמובן שזה מוריד את הצורך ללמוד שפות, אבל עוד יותר מצחיק זה שאחרי שהתרחקנו מהמחשבים,
מריאנה ואני לא הצלחנו להחליף אפילו שני משפטים אחת עם השני...
כנראה שאני בכל זאת אצטרך ללמוד ספרדית פה, וכשאגיע לברזיל גם פורטוגזית.

מלבד השיחה הארוכה והמהנה עם מריאנה, התחלתי להשתמש בגוגל כדי לנהל שיחות עם כולם פה באכסניה ובכל שפה..
דיברתי בפורטוגזית גם עם קנדידו הברזילאי (קנדידו - אדבר איתך כשאגיע לאיזור סאו-פאולו) ועם דוברי ספרדית מארגנטינה, צ'ילה, קולומביה, מקסיקו ועוד.
אכן, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מדהים, והחיים נעשים קלים.

ציטוט ציני לחובבי הז'אנר-
"A gentleman need not know Latin, but he should at least have forgotten it"

Carne (בשררררר...)

החוויה הקולניארית הזאת מצדיקה כותרת בבלוג.

ארבע מאות וחמישים הגרמים האלו של תענוג צרוף לחיך,
בהחלט צריכים לזכות את הפרה שקיפחה את חייה למען הסטייק שלי
במקום של כבוד בגן-עדן לפרות.
ואם אין גן עדן לפרות אז היא סיימה את חיה בתור "ביפו דה צ'וריסו", המוכר לכם בשמו העברי סטייק אנטריקוט, במחיר מצחיק של 60 פזוס! (55 ש"ח) (אני באמת חייב להפסיק לכתוב מחירים כמו מבקר מסעדות).

שלא יבלבל אתכם השיזוף הארגנטינאי של האומצה שלי, מבפנים היא היתה עסיסית וורדרדה, ממש לפי ההגדרה של עשוי היטב.







שרון הזמין נתח זהה במידת עשייה שמצריכה מהטבח להרחיק את הסטייק ממקורות חום, וסיכם את הסעודה (שעל משכה הקצר נטלי הגיבה ב-"כמו כל הדברים הטובים...") בהסתכלות על התמונות של הסטייק בעודו בחיים מספר דקות קודם לכן, ובקריאות הבכי "תראו כמה יפה הוא היה...".

ביום ראשון (יום המנוחה של המקומיים), נסענו לרובע "בוקה" (Boca) הצבעוני. הרובע מוגדר כאיזור מסוכן לתיירים ולכן ישנם שני רחובות שהוגדרו לתיירות ובהם עומדים שוטרים בכל הקצוות (מישהו אמר גטו לתיירים?).

הסתובבנו בדוכני היריד בהם קניתי מסיכה עבודת-יד לפורים סטייל נשף תחפושות ועץ מדהים מחוטי מתכת כמתנה לאמא שלי (אמא, עוד חצי שנה זה אצלך :), וישבנו במסעדה שבה רקדו טנגו וניגנו בגיטרה, תוף וצ'לו (או קונטרה-בס, ניר, שאל את ענבר) שאליה שלח אותנו בחור בשם חוליו שדיבר עברית.






מכירים את זה שבחורות מערביות עושות קעקוע של מילה ביפנית?
אז חוליו הארגנטינאי, שלא הפסיק לומר "בואו לאכול אצלנו, זה לא בשר חתולים", עשה קעקוע של השם שלו בעברית (ובגופן די מכוער) כי אבא שלו ישראלי. אותי זה מצחיק.

וכרגיל, הנה כמה תמונות שלי מבלה בפאבים ובמועדונים של בואנוס ב-Pub-Crawls שההוסטל מארגן.

במרכז התמונה - ברזילאיות יפות וישראלי מבסוט.

אני עם אוסטרליות, אמריקאיות, ברזילאים וקולומביאנים.

אחת המסיבות הייתה באוטובוס ש"הלבישו" אותו כמו רכבת, קראו לזה Party Train ולקחו אותנו מפאב לפאב ולמועדונים השווים ביותר, בינהם Pacha, המפורסם בתור סניף נוסף של המועדון מאיביזה). לא הספקתי לצלם את ה"רכבת" מבחוץ אבל רואים מבפנים שהיה שמח, והיה כל כך כייף שיום אחרי כן הלכתי שוב (האוטובוס היה מחופש לסירה ביום השני).

שכחתי לציין שחילקו שתייה גם ברכבת?

עוברים מבר לבר ב"רכבת המסיבות"

Las experiencias porteñas (החוויות בעיר הנמל)

(התרגום בעברית שאני נותן לכותרות הוא לא מילולי ואני בטוח שהכותרת שגויה תחבירית או משהו,

למרות שביקשתי ממקומי לכתוב לי את זה, אז אל תשלחו תגובות עם הערות עריכה וכו', תנו לי חופש אומנותי :) ).

Catedral Metropolitana
(כנסיה עתיקה ומקום קבורתו של הגיבור הלאומי
חוסה דה סן-מרטין)

כינוי ישן לאנשי בואנוס איירס הוא "פורטניוס" שמשמעותו אנשי הנמל, הודות להיותה של בואנוס איירס עיר נמל.

רצפת הפסיפס הענקית
ב-Catedral Metropolitana

בואנוס היא עיר בעלת חזות אירופאית לכל דבר, החל באדריכלות וכלה באטרקציות, לכן דיי הופתעתי לגלות שהפורטניוס הרבה יותר דומים לנו הישראלים בטמפרמנט וביחס שלהם לתיירים, מאשר לאירופאים.

כולם מאד נחמדים ברחוב ושמחים לעזור. חבל רק שאף אחד כמעט לא יודע חצי מילה באנגלית. גם מעט הספרדית שלמדתי לא ממש עוזרת כי הם מדברים מהר ומדלגים על חצי מהעיצורים.


באופן יומיומי אני שואל פה "קואנטו אס?" (כמה זה עולה?), מקבל מילמול מהיר כתשובה,
נותן שטר קטן ומחכה לראות אם זה מספיק... :)

Casa Rosada
בית הנשיאות של ארנטינה שצבאו מסמל את אחדות (האוניטריסטים) והלבנים (פדרלים)
ואשר ממנו נאמה אויטה המפורסמת והאהובה לעמה.

האכסניה שלי נמצאת במרכז שדרת פלורידה (Avenida Florida) שהיא מדרחוב רחב שמשתרע לאורך יותר מקילומטר.

טיילתי עם נטלי ושרון בשדרה והתאכזבנו מההתייקרות במחירים בארגנטינה בשנה האחרונה.
על כל דבר שאנחנו רואים בדוכני הרצפה נטלי אומרת "יש את זה בנחלת בנימין ביותר זול".


 
הסתובבנו ב"גלריאס פאסיפיקו" שנמצאת בהמשך השדרה מהאכסניה, שהיא מרכז קניות במבנה מדהים עם ציורי תקרה (והרבה עצי אשוח לכבוד חג המולד).


בערב ישבנו לאכול ולשתות עם המקומיים.
קשה לקרוא למקום שבו ישבנו פאב או בית קפה. המקומיים והמקומיות (בגילאים שלנו) יוצאים לבושים במיטב מחלצותיהם ויושבים מול... מכולת. כן, מכולת. (כמו בילוי לפועלים רומניים).

מלצר, אין לכם בקבוק יותר גדול?

מצד שני אי חייב לפרגן, הבירה באה רק בגודל אחד-






בפאב עם הופעות חיות כבר היינו, בפאב במכולת גם היינו, נשאר רק לבדוק את המועדונים.
האכסניות בבואנוס איירס מתחרות על קהל הבליינים, וכל אחת מציעה מגוון סיורי מועדונים ופאבים, הידועים גם בשם Pub-Crawl.


אני אתן לכם להגיד לבד אם נראה שנהניתי...

Bienvenido a Sudamerica (ברוכים הבאים לדרום אמריקה)

הולה אמיגוס!

בקונקשן במדריד עם מיכאל, שי ושקד מהטיסה

אני בצד השני של העולם!
עצמתי עיניים לשניה במטוס.
כשהתעוררתי הייתי בטוח שישנתי כמה דקות, אבל אמרו לי שהגענו.
חוץ מהשלמת שעות שינה, דיברתי גם עם מלא אנשים במטוס (זה לא מפתיע אתכם, אני יודע..) ועכשיו אני לא יכול שלא לפגוש מלא ישראלים בכל רחוב בבואנוס איירס.


אחרי הנחיתה, קבעתי עם יואל, שפגשתי בטיסה, ללכת לבדוק את הסטייקים הארגנטינאיים המפורסמים,
כי היינו מורעבים אחרי האוכל בטיסה (חיקוי עוף עם מרקם של מרשמלו.. בלעעא..).
קבענו להפגש באכסניה שלו, אבל אף אחד בארגנטינה לא מבין מ-י-ל-ה באנגלית ואני יודע לשאול "דונדה אס.." (Where is) אבל אני לא מבין את התשובה... :)

הקיצר, את יואל לא מצאתי, אבל פגשתי ברחוב את נטלי ושרון מהאכסניה והלכנו ביחד לאיזור הנמל, פוארטו מדרו, לחפש בשר.
בהמלצתו של מישהו ששאלנו ברחוב (לא בטוח שמה שאמרנו נחשב "לשאול", ומסקנה דומה היא שלא בטוח שהוא בעצם המליץ לנו שום דבר) הלכנו לעגלות שמכרו דברים בעמידה.
בארץ יש שווארמה ופלאפל, בארגנטינה יש אנטריקוט בלחמניה (בפחות מ-20 שקל!),
ואמרנו אם כבר שונה אז עד הסוף והזמנו גם נקניקיות דם (שעשויות באמת מדם ועלו 5 שקלים).
חוק מס' 1 באוכל - אוכל ב-5 שקל לא יכול להיות טעים... אל תנסו נקניקיות דם, זה ממש לא מוצלח...
:)

החיוך ירד מיד אחרי הביס הראשון...

  

בערב יצאנו לבר עם הופעות חיות והיה ממש סבבה.

זה לא סיקור מסעדות לעיתון אז אני צריך להפסיק לספר לכם כמה כל דבר עולה פה,
אבל 30 שקל לחצי הייניקן זו פשוט חוצפה...

"ויהי בוקר ויהי ערב יום ראשון" בארגנטינה.
עדכונים נוספים בהמשך...