Bienvenido a Sudamerica (ברוכים הבאים לדרום אמריקה)

הולה אמיגוס!

בקונקשן במדריד עם מיכאל, שי ושקד מהטיסה

אני בצד השני של העולם!
עצמתי עיניים לשניה במטוס.
כשהתעוררתי הייתי בטוח שישנתי כמה דקות, אבל אמרו לי שהגענו.
חוץ מהשלמת שעות שינה, דיברתי גם עם מלא אנשים במטוס (זה לא מפתיע אתכם, אני יודע..) ועכשיו אני לא יכול שלא לפגוש מלא ישראלים בכל רחוב בבואנוס איירס.


אחרי הנחיתה, קבעתי עם יואל, שפגשתי בטיסה, ללכת לבדוק את הסטייקים הארגנטינאיים המפורסמים,
כי היינו מורעבים אחרי האוכל בטיסה (חיקוי עוף עם מרקם של מרשמלו.. בלעעא..).
קבענו להפגש באכסניה שלו, אבל אף אחד בארגנטינה לא מבין מ-י-ל-ה באנגלית ואני יודע לשאול "דונדה אס.." (Where is) אבל אני לא מבין את התשובה... :)

הקיצר, את יואל לא מצאתי, אבל פגשתי ברחוב את נטלי ושרון מהאכסניה והלכנו ביחד לאיזור הנמל, פוארטו מדרו, לחפש בשר.
בהמלצתו של מישהו ששאלנו ברחוב (לא בטוח שמה שאמרנו נחשב "לשאול", ומסקנה דומה היא שלא בטוח שהוא בעצם המליץ לנו שום דבר) הלכנו לעגלות שמכרו דברים בעמידה.
בארץ יש שווארמה ופלאפל, בארגנטינה יש אנטריקוט בלחמניה (בפחות מ-20 שקל!),
ואמרנו אם כבר שונה אז עד הסוף והזמנו גם נקניקיות דם (שעשויות באמת מדם ועלו 5 שקלים).
חוק מס' 1 באוכל - אוכל ב-5 שקל לא יכול להיות טעים... אל תנסו נקניקיות דם, זה ממש לא מוצלח...
:)

החיוך ירד מיד אחרי הביס הראשון...

  

בערב יצאנו לבר עם הופעות חיות והיה ממש סבבה.

זה לא סיקור מסעדות לעיתון אז אני צריך להפסיק לספר לכם כמה כל דבר עולה פה,
אבל 30 שקל לחצי הייניקן זו פשוט חוצפה...

"ויהי בוקר ויהי ערב יום ראשון" בארגנטינה.
עדכונים נוספים בהמשך...